אז גם לי מגיע לכתוב פוסט. אתם אולי מכירים אותי בתור צ'ופ מהפוסטים הקודמים, הבן זוג של חן שגם בין היתר אחראי על התמיכה הטכנית של האתר.

אז אם אני מטפל בכל מיני ענייני אתר למיניהם, מגיע לי גם לכתוב איזה פוסט פעם בכמה זמן.

אחרי שבוע משוגע קצת של ארוחות בוקר, נותר לנו שובר אחד ומיוחד לארוחת ערב במסעדה.

בהתחלה התלבטנו לאן בדיוק ללכת ולבסוף צמצמנו את האפשרויות לשתיים: איטלקיה בתחנה או מל ומישל. כפי שאתם יכולים להבין מהכותרת של הפוסט, נסענו לנווה צדק.

במתחם עצמו לא הייתי מעולם ולכן חשבתי לנצל את ההזדמנות לראות מה בדיוק הולך שם ועל מה כולם מדברים.

מתחם התחנה מעוצב בצורה מאוד יפה ומושקעת, וכנראה לא ממש צריך להיות תל אביבי כדי להבין שרוב האנשים שם לא מתל אביב. למען האמת רוב האנשים שמגיעים לבקר במתחם גם לא מהארץ.

כל זה כמובן לא מפריע, בעצם אפשר להרגיש קצת בחו"ל למרות שאנחנו בסה"כ בדרום תל אביב.

האיטלקיה בתחנה ממוקמת באחת הפינות של המתחם ליד רחבה גדולה. כשהגענו הייתה שם להקה שניגנה כל מיני cover-ים ובכלל האווירה הייתה מאוד נחמדה.

התיישבנו בחוץ כדי להנות מהמוזיקה והבהרנו למארחת שנצטרך תפריטים בעברית (לא משהו ברור כל כך בהתחשב בשאר האנשים במקום).

כמובן גם שלפנו מראש את השובר שלנו ולמזלנו המלצרית שלנו הגיבה בחיוך גדול ואמרה שיש לנו את האחד השוברים היותר שווים שיש להם. אני מודה שהופתעתי, בדרך כלל זוהי לא התגובה הטיפוסית כשלקוח מראה שובר למלצר.

את הערב פתחנו עם פוקצ'ה שהגיעה עם שמן זית וחומץ בלסמי. אני חייב לציין פה שבאיטלקיה בתחנה מכירים את היחס הנכון בין שמן זית לחומץ, 60% – 40%, בניגוד לרוב המקומות בארץ שמתעקשים על יחס של 90% – 10%.

הפוקצ'ה הייתה פשוטה וטעימה אבל בכל זאת כדי לשמור מקום לאחר כך השתדלנו להימנע מלאכול את כולה.

הזמנו שתי מנות ראשונות, חן הזמינה קרפצ'יו ואני הזמנתי קלמרי ברוטב שמנת על חציל אפוי.

המנות הראשונות היו ללא ספק המנצחות הגדולות של הערב. הקרפצ'יו היה פשוט מעולה, מנה מאוד גדולה עם בשר חתוך טוב ורך, פיזור עדין של פרמזן ותיבול מאוד טוב. חן טוענת שזה אחד הטובים שהיא אכלה בחייה.

הקלמרי היה מצוין ועשוי מאוד טוב – לא צמיגי, לא עשוי יותר מדי וגם לא פחות מדי.

אני אישית לא ממש מחבב חצילים (למרות שאני מנסה לשנות את זה) אבל אני חייב להודות שהחציל עצמו בבסיס המנה היה מעולה. כך גם היה הרוטב המעט חמצמץ שהיה על המנה.

אחר כך הגיע תורן של העיקריות. הומלץ לנו על הדניס שמגיע שלם בתנור יחד עם ניוקי תפוחי אדמה וארטישוקים (ואיך אפשר לסרב למשהו כזה) וכמובן מיד הזמנתי.

ההמלצה השניה שקיבלנו הייתה על מנת השרימפס ברוטב, שדי קנתה את חן עם התאור שלה.

אחרי המתנה קלה הגיעו העיקריות והתחלנו לאכול. המנות היו מאוד מושכות, בהחלט ניתן היה לראות שמאוד חשבו על הפרזנטציה שלהן, אבל למען האמת מן הטעם קצת התאכזבנו.

המנה של חן הייתה פשוט עשויה מדי, השרימפס היו צמיגיים והטקסטורה שלהם קצת הרסה את החוויה של המנה (אפשר לראות גם בתמונה שהם מקורזלים טיפה יותר מדי).

גם הרוטב של המנה היה מאכזב וכמעט ולא הורגש במנה. למה לא לשים את השרימפס במרינדה של הרוטב לפני הבישול? פשוט חבל.

גם המנה שלי אכזבה בטעם שלה. הדג היה עשוי מעולה אבל כל שאר המנה הייתה פשוט תפלה.

הסלט שהגיע עם המנה היה חסר טעם לחלוטין, וכך גם הניוקי שהגיע בצד שהיה קמחי מאוד ולא ממש טעים (צפו לפוסט עתידי שבו אני אסביר כמה סודות לגבי הכנת ניוקי).

לארטישוקים היה קצת טעם לוואי של פחית שימורים… עם דג כזה מוצלח למה לפשל בתוספות? שוב חבל.

הניגוד בין המנות הראשונת לעיקריות הורגש מאוד וכשעברנו לקינוחים לא ידענו למה לצפות.

מה שנשמע מאוד טוב בתפריט יכול להיות מאוד מאכזב במציאות.

למזלנו הקינוחים היו מצוינים. חן הזמינה קדאיף עם מסקרפונה וקונפיטורת תות, ואני טירמיסו.

הקינוחים היו גדולים מאוד ופשוט לא הצלחנו לסיים אותם.

אני לא ממש מת על קדאיף אבל המנה הזאת הייתה פשוט מעולה. איזון מצוין בין טקסטורה של מסקרפונה, טעם חזק של תות ואיזון עדין של קדאיף.

הטירמיסו שהזמנתי הייתה גם מצוינת – אוורירית, עם טעם מצוין של קפה ובלי יותר מדי מרירות של אלכוהול.

את הערב אפשר לסכם בכך שהיה נחמד מאוד.

אני בכיף הייתי חוזר למקום לאכול איזה קרפצ'יו או אולי קינוח וקפה.

מתחם התחנה, נווה צדק

א'-ו' 09:00-24:00

ש' 10:00-24:00