המולים הכי טובים בעיר

מולים זה יופי של דבר. אמנם במדינת ישראל הכשרה, אין מקום אמיתי למיני מלאכי (כן מלאכי, לא מאכלי) ים קטנטנים בעלי שיריון, צדפה או סתם שלד חיצוני. אך במדינת תל אביב אנו מוצאים כי הדבר אינו כך.

ג'ולס כבר כתבה על פירות הים הנהדרים שמגישים ב"בסטה" בשוק הכרמל. עם זאת, צ'ופ ואנוכי תרנו רבות אחר המסעדה המגישה את המולים הטריים והטעמים ביותר בעיר, עם החיפושים באו גם הקללות כגון "זה הזבל של הים, איך זה כל כך יקר" (מצדו של הצ'ופ כמובן. אם יש כאן מולים שקוראים את זה, שתדעו, בעיני אתם לא זבל) אבל לא אמרנו נואש.

בין חיפוש למנוחה, לפני חודש בערך, נפתח בר יין צרפתי חדש העונה לשם "בל ואנטואן". עם פתיחתו של הבר, אצנו רצנו הצ'ופ ואנוכי על מנת לדגום את הפנינה החדשה בעיר.

ואכן זוהי פנינה, אשר מגישה בין מרק בצל חלומי לסלט סלק משגע, גם את המולים הכי טובים בעיר. יש לציין כי כלל לא העלנו על דעתינו שדווקא הפעם תימצא האבידה.

ואם כן, מה יש לנו כאן?

מולים נפלאים, להערכתי כ-250 גרם, טריים טריים מהים, שהוקפצו בדיוק במידה הנכונה ברוטב שמנת, יין, כמויות נכבדות של שום ועשבי תיבול והחשוב מכל – ערמונים.
לצד הדבר הנפלא הזה מונחת פוקצ'ינה טרייה ומהממת שנדמה שנאפתה הרגע. בסיום פיצוח המולים טובלים אותה בשאריות הרוטב. ויאמי!

עלות התענוג : 59 ש"ח

כמה מילות אזהרה בטרם הזמנת המולים:
1. אם אתם חולקים את המנה עם מישהו, אנא הצטיידו בחפץ חד (מזלג זה בהחלט מספק) על מנת להעיף אותו מדרככם.
2. אם אתם מתכננים להתנשק עם מישהו אח"כ – שכחו מזה. אכלתם מלא שום. (יש מצב שמושא הנישוקים הוא זה שהעפתם קודם עם מזלג, אז בטוח שתשכחו מזה).
3. אם אנחנו מכירים ככה טוב, והלכתם לאכול את המולים בלעדיי, אז תשכחו ממני.

בל ואנטואן
בן יהודה 196, פינת ז'בוטינסקי, תל אביב
טלפון: 03-6055225
א-ה : 20:00-02:00

שיראז סולטרם – לא עוד סתם שיראז

יין הוא נושא שקרוב מאוד לליבי ואני רוצה לחנוך את קטגורית היין עם יין שהפתיע אותי ונתן לי השראה לכתיבה על יין – סולטרם ממרה ברוק שיראז.

סולטרם הוא יקב הממוקם בעמק בארוסה, איזור שנמצא בדרום אוסטרליה ומתאפיין באדמת מדבר וגפנים סובלות. נשמע רע, אבל זה בעצם טוב. האדמה שם קשה לגידול כך שכל ענב יוצא מרוכז יותר בסוכרים, וכתוצאה מזה, גם בטעמים.

היופי הגדול הוא ההפתעה שהיין הזה מייצר. לרוב שיראז הוא עוד יין שמח וקליל מלא ריחות פרחים ופירות. בגדול, זה לא משהו שאני הייתי מזמינה. אבל היין הזה הוא לא כזה.

השיראז של יקב סולטרם מתאפיין בצבע כהה מאוד, בטעמים עגולים כבדים ועמוקים. גם כאן ישנה תחושה של פירותיות שממלאת את הפה, אבל לעומת רוב השיראז ששתיתי לפני, היין הזה מתאפיין בעוצמה רבה ותחושה שהיין שוקע על הלשון ואז ממשיך. הסיומת שלו מתקתקה והוא משאיר טעם של עוד.

היין הזה הוא מוביל ארוחה. מה שאומר שהוא לא צריך ללוות ארוחה אלא עומד בפני עצמו. אם חייבים לאכול משהו, גבינות בהחלט מתאימות כאן.

הנאה מובטחת!

בייגל אמריקאי אמיתי

כן אני יודעת שאמרתי את זה המון כבר אבל אני מתה על ניו יורק. אני אוהבת את המזג אוויר הקיצוני (בחורף קפוא, בקיץ לוהט), אני מתה על האנרגיה, ועל האנשים שהולכים מהר בשדרה החמישית אבל ברגוע בפארק. אבל מה שאני הכי אוהבת בניו יורק זה בייגל אמריקאי טרי עם קרים צ'יז וחביתה.

ניסיתי להכין עשרות מתכונים של בייגל אמריקאי. המרתי מידות, שיניתי חומרים (הקמח בארה"ב אחר משל כאן) אכלתי בייגלס גרועים וכאלה שהיו נחמדים. פתאום יום אחד, הכל השתלב לכדי הבייגל הנכון. שמתי עליו פילדלפיה whipped (יאמי, חובה בכל מקרר!) והכנתי מקושקשת, דחפתי אותה לתוך הבייגל.

ויואווו!

הייתי חייבת לשתף, ולכן המתכון של הבייגל האמריקאי האמיתי שלי הוא כאן לפניכם. זה לא מעט עבודה (למעשה זה פשוט הרבה עבודה) אבל זה כל כך שווה את זה!

אני שומרת אותם במקפיא ומפשירה כל פעם אחד, חוצה לחצי, שמה על הטוסטר או בתנור וכשזה קצת פריך אבל לא שרוף מוציאה ומורחת מה שבא… כי לפעמים הגבינה היא רק תירוץ.

חומרים ל-6 בייגלס:
3.5 כוסות קמח רגיל (500 גרם)
2 כפיות מלח
15 גרם שמרים
1 כוס מים פושרים
1 כף סוכר חום
1 ביצה
20 גרם חמאה מומסת

לציפוי ושליקה (כן, שליקה):
1 כף סוכר חום
1 כף דבש (אם אין דבש אפשר פשוט לשים עוד כף סוכר חום)
סיר עם מים רותחים
1 חלבון ביצה

מיני קישוטים: שומשום, מלח גס, קינמון, קוואקר, צ'ילי, גרעיני חמנייה, קצח, קונפטי, זרעי פשתן או מה שבא (אני אוהבת את שלי בייגל אמריקאי קלאסי – Plain או עם קינמון)

איך עושים את זה?
שמים בקערה את הקמח והמלח.

בקערה קטנה ממיסים את השמרים עם חצי מכמות המים ועם כף סוכר חום.

שופכים את תערובת השמרים ואת יתרת המים ולשים.

מוסיפים לזה את החמאה והביצה ונותנים לזה לנוח ל-5 דקות. ואז לשים היטב 10 דקות עד שהבצק חלק ולא דביק.

אם רוצים בייגל קינמון: בשלב הזה לשים 140 גרם (בערך גודל של כדור טניס ושישית מהכמות של הבצק)  עם כפית סוכר חום וכפית שטוחה של קינמון – עבור בייגל קינמון אחד.

אם רוצים יותר מכפילים את הכמויות לפי כמות הבייגלים שרוצים. לשים את התערובת הזו היטב עד שהכל נטמע הייטב בבצק.

אם רוצים בייגל צ'ילי: לוקחים שוב 140 גרם בצק עבור בייגל אחד, רבע כפית צ'ילי (מי שאוהב ממש חריף יכול לשים יותר…) וכפית פפריקה אדומה ושוב לשים עד שהכל נטמע הייטב בבצק.

עוטפים את הקערה בניילון נצמד ונותנים לבצק תפוח עד שהוא מכפיל את הנפח.

ברגע שהבצק תפח מקמחים אם הידיים היטב ומגלגלים כדורים בגודל כדורי טניס (140 גרם). עושים עם האצבע חור ומגלגלים את הבייגל על האצבעות עד שהחור שלו מתרחב.

כעת, טריק נייר אפייה:

על מנת שהבייגלס לא ישנו את צורתם כשנעביר אותם לשליקה, אני חותכת את נייר האפייה ל-6 חלקים, ומניחה על כל אחד בייגל (תמונה למטה).

ועכשיו מכסים אותם בנייר אפייה ומגבת ונותנים להם נומי נומי עד שהם מכפילים את גודלם.

בינתיים מרתיחים מים בסיר גדול ומוסיפים לו את כף סוכר וכף דבש ושולקים את הבייגלס.

מניחים 2 מקסימום במים הרותחים לכ-30 שניות בכל צד (פה למעלה זה בייגלס צ'ילי).

מוציאים, מסננים היטב ומעבירים לתבנית אפייה. הבייגלס ייראו כאילו הם הזדקנו וזה בסדר. אחרי האפייה הכל ייעלם!

למה אנחנו שולקים בייגלס? החלק הזה חשוב כדי שלבייגל יצא ציפוי קשה אך לא פריך. ככה הוא גם לא תופח הרבה באפייה. אם לא נשלוק הוא יהיה סתם עוד לחמנייה עם חור.

מורחים במעט חלבון ביצה ומפזרים קישוטים מפנקים (אם שמנו קינמון קודם לא כדאי לשים כלום למעלה)

וכעת לתנור שחומם מראש ל-200 מעלות.

זה לוקח כ-15-17 דקות ואז הם שחומים ונפלאים. ואז מוציאים.

איך יודעים שהם מוכנים? כי הם שחומים גם למעלה וגם למטה וכשעושים להם "טוק-טוק" בתחתית יש קול של לחמנייה חלולה.

מרחו לכם משהו יאמי ושיהיה טיול נעים לארה"ב.