יש לארבעתנו (אני ובן זוגי, וחן ובן זוגה) מסורת ארוכה של ארוחות שחיטות ביחד ואין ספק לחלוטין שהארוחה הזו לא גרעה מקודמותיה… בסוף, באופן שהיה צפוי לחלוטין, משום מה, לחן ולבני זוגנו היקרים, נכנעתי לבקשותיה של חן (מישהו יכול לעמוד בהן??) והסכמתי לכתוב על החוויה האחרונה. דווקא הפעם לא הגענו עם ציפיות יותר מדי, קראנו המון ביקורות רעות, באותו ערב אפילו שמעתי ב"גיא פינס" שמסעדת הבסטה יומרנית ויקרה מדי ולמעשה עד סוף הארוחה לא היינו בטוחים שהגענו באמת ל"בסטה"- אינדיקציה לשם המסעדה בתפריט, בכניסה למסעדה או בכל מקום אחר לא תמצאו בשום מקום…

סטייק לבן בבסטה - מנה ששווה לחזור בשבילה

לאחר הליכה קצרה יחסית מהחניון הקרוב, הגענו למסעדת "הבסטה" שממוקמת באחת מהסמטאות של נחלת בנימין, קרוב לשוק הכרמל. מסעדה שלא נראית "יומרנית" בלשון המעטה.. כפי שחן הגדירה, השולחנות נראים כאילו נאספו בכל מיני מקומות ברחוב, המקום בפנים קטן ממש, המזגן לא עובד (לשמחתי יש לציין) והתפריט כתוב בכתב יד.. המלצריות לבושות בצורה זרוקה יחסית והמקום כולו משדר שהוא נמצא בשוק…
מותר אגב לעשן בתוך המסעדה (אם אפשר להגדיר כך את הכוך הזה) כך שראו הוזהרתם.

התיישבנו, המלצרית ניגשה ישר והייתה סופר נחמדה.. קיבלנו תפריט, כאמור בכתב יד ולא אינדיקטיבי במיוחד (הסבר בהמשך). התלבטנו איזה יין נבחר אז המלצרית הציעה לנו לטעום והביאה 3 כוסות יין טובים בהחלט. בחרנו בריזלינג לבן מס 8 (?)  שהיה מאוד מוצלח ומעט מתקתק מהאחרים. המחירים אגב של הריזילינגים נעו כולם בסביבות ה130-140 ₪ לבקבוק.

התחלנו להתלבט לגבי התפריט (מורכב מ4 חלקים לזיכרוני- ים, בשר, צלחות קטנות וקינוחים),  המלצרית שוב הייתה ממש חמודה והמליצה מה כדאי ומה לא ממש… ( קציצות לובסטר- לא, בורקס סרטנים- כן).
בחרנו למנה ראשונה אינטיאס כבוש ולחם עם חמאה ולמנות עיקריות צלחת חיות מהים לי ולחן, סטייק לבן ו"נקניקייה שמנמנה" לבנים. כפי שאמרתי התפריט לא ממש אינדקטיבי ומלא בשמות כמו "אדום על שיפוד", "נקניקייה שמנמנה", "נתח מדמם" וכד'….כנראה חלק מהקטע שלהם.

לחלק הטוב- האינטיאס היה פשוט מדהים.. חן לא מתה עליו אבל אנחנו התאהבנו. הוא היה כבוש בצורה עדינה ביותר עם חתיכות לימון כבוש מלמעלה ובאמת היה מעולה.

אינטיאס כבוש

הלחם היה מצוין והחמאה מטורפת.. היא אומנם לא הוגשה לפי "מדד החמאה של חן" אך אפילו חן נשברה כשטעמה אותה ואמרה שהיא פשוט מעולה.

לחם וחמאה

צלחת פירות הים שלנו עלתה בסביבות ה160 ₪ והייתה תענוג צרוף. הפעם האחרונה שכל כך נהניתי מפירות ים הייתה לפני חמש שנים, בלונדון. קיבלנו שני סרטנים עצומים ומעולים, מלאים בטעם ואפילו אני הסתדרתי עם לפרק אותם… אגב, קערית לזרוק את קליפות הסרטנים לא הייתה… בנוסף היו 3 ג'מבו שרימפס שהטעם שלהם היה לדבריה של חן כמו טעם של לובסטר.. הם היו ענקיים ועסיסיים וממש טעימים. עוד היו בצלחת 2 תמנונים עצומים שאני אישית לא נפלתי מהם אך חן ןבן זוגה טענו שזה מעדן ולעומת התמנונים שאכלתי ביפן הם היו באמת הרבה פחות צמיגיים ומלאי טעם ותיבול. הדובדבן שבצלחת יש לציין היו המולים שנמסו בפה והיה נדמה שעשויים מחמאה- ללא ספק המולים הטובים שאכלתי בארץ. הרוטב היה חמאה, שום, יין לבן ועוד כל מיני עשבי תיבול. בהחלט יאם, נורא נהניתי!

צלחת חיות מהים

ועכשיו לבשר- הסטייק הלבן הוגש לצד פולנטה וקרם פרש. אני חייבת לציין שאני בד"כ לא מחובבי הבשר הלבן.. אני מתה עליו בצורה של נקניק, בייקון, נקניקייה אבל כבשר הוא בד"כ יבש לי וחסר טעם.. הסטייק הזה לא היה דומה לשום בשר חזיר שטעמתי קודם לכן.. הוא היה עסיסי בטירוף וברוטב מדהים מדהים מדהים שכלל בעיקר שום  אין ספק שזו מנה שצריך לחזור בשבילה.

הנקניקייה הייתה עשויה היטב אומנם אף מפוצצת אניס, שזה אחד התבלינים היחידים שאני פשוט לא סובלת… תפריט לא אינדיקטיבי אמרנו? בשום מקום לא היה כתוב אניס אבל החבר'ה בהחלט נהנו ממנה… החלק המפתיע בכל המנה הזו היה הכרוב שהוגש לצידה (ששוב לא היה כתוב מצוין בשום מקום ) שהיה פשוט מעולה וכלל בתוכו בייקון- יאם יאם יאם.

בקינוח החלטנו ללכת על משהו קליל (למרות שבהחלט היה שם מבחר ואפילו ראיתי בתפריט מרק דובדבנים) והזמנו טראפלס שוקולד. הגיעו 6 טראפלס קטנים וטעימים וזה בדיוק מה שהיינו צריכים כדי לסיים את הארוחה הזו.
החשבון יצא בסביבות ה525 ללא טיפ, לא זול, אין ספק, אך גם לא בשמיים יחסית למה שאכלנו ולכמה שהאוכל באמת היה טעים.

לסיכום, זה בכלל לא משנה איך המסעדה נראית וזו כנראה הנקודה שלהם בדיוק, האוכל טעים וטרי בטירוף ואנחנו נחזור לשם בהחלט…!